התעודה- מעצבנת או מעצבת?

שבוע אחרי תחילת החופש שנה שעברה אני מקבל הודעה "רציתי רק להגיד לך ששנה שעברה במתמטיקה קיבלתי נכשל והנה שנה אחרי קיבלתי 85  ובמבחן האחרון קיבלתי 93" 

הרבה מדברים על התעודות. על תחושת הכישלון, ועל "מי אתה שתגיד שהילד שווה 40".

זה לא חייב להיות ככה. זה תלוי בנו, המורים וההורים והיחס שלנו לתעודות. התעודות לא צריכות לשקף לנו את הנער, אלא את המעשים שלו.
כשאני כותב תעודות אני לא אומר "אתה 40 ואתה 90" אלא שואל "איך התעודה בעיניך? מרוצה?" ומזה מתחיל השיח. נקודות לשיפור ולשימור, מדוע הציון הוא כזה, ובעיקר מה אתה לוקח מזה להמשך.

והתשובות?
"השנה היתה מצויינת והתעודה עוד יותר"
"מחצית ראשונה לא השקעתי, ובמחצית השניה השקעתי. הציונים בהתאם".
"מאוכזב כי לא השקעתי מספיק, אבל שנה הבאה יהיה טוב יותר"

(ולפעמים גם "לא טובה, כי זה לא מספיק מעניין אותי)

וכך בעצם משדרים לילד "התעודה זה לא אתה, אלא הבחירות, ההשקעה המאמצים והתוצר." התעודה לא רק מסכמת, אלא בעיקר מעצבת את ההמשך.

אז קחו את התעודה, תשאלו את הילד איך מרגיש, ואיך התעודה, ובעיקר- מה לומד ממנה להמשך.

(בתמונות- תשובות נפלאות מתלמידים על השאלה איך התעודה.)

נ.ב.  

שבוע הבא מתקיים אצלכם בבית כנס "כדאי שTEDעו" - יומיים של מרתון סדנאות חינמיות בנושאים שונים- חינוך, משפחה, פנאי ועוד. גם אני אעביר שם סדנא על החופש. אשמח לראות אתכם! פרטים בקישור http://zpr.io/6q6n9